החלטה בתיק תא"ק 1620-09-10

בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן משלא הוגשה בקשת רשות להתגונן.

בתאריך 1.9.08 הגיש המשיב כתב תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקש כחייב עיקרי וכנגד שניים אחרים מכוח הסכמי ערבות, לתשלום סך 168,764 ש"ח.

ביום 20.10.10 הגישו הערבים בקשת רשות להתגונן נתמכת בתצהירים מטעמם.

מכיוון שהמבקש לא הגיש בקשת רשות להתגונן ניתן ביום 2.10.10 פסק דין כנגד המבקש.

בתאריך 2.2.11 התקיים דיון בבקשת רשות להתגונן שהגישו הערבים במהלכו נחקרו הערבים וניתנה רשות להתגונן.

ביום 18.1.11 נפתחו הליכי ביצוע כנגד המבקש וב - 12.2.11 הומצאה למבקש אזהרה.

ביום 14.4.11 הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובע וביום 19.5.11 הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעים / הערבים. בד בבד,  דהיינו ב - 19.5.11 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין ובקשה לביטול פסק דין. ביום 23.5.11 נשמעו הראיות בעניינם של הנתבעים הערבים.

הבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין והבקשה לביטול פסק הדין הוגשו במסגרת כתב טענות אחד הנתמך בתצהיר. בסעיף 3 לתצהיר טוען המבקש כי למרות שלבקשת הרשות להתגונן אשר הוגשה ב - 20.10.10 כנגד התביעה לא צורף תצהיר שלו אלא רק תצהירים מטעם שני הערבים / הנתבעים 2 ו - 3, בכל זאת הוגשה הבקשה בשם הנתבעים כולם ועל כן לא היה מקום למתן פסק הדין.

בסעיף 4 לתצהיר מסביר המבקש את האיחור בהגשת הבקשה במו"מ שנוהל בין הצדדים.

בסעיף 6 לתצהיר טוען המבקש כי לא היה מקום להעמדת החוב לפירעון מיידי כיוון שהמבקש עמד בתנאי ההלוואה.

בסעיף 8 לתצהיר נרשם כי מעצם העובדה שבין הצדדים תלוי ועומד הליך בעניינם של הערבים יש "להוסיף נדבך למכלול השיקולים המצדיקים קבלת הבקשה".

עמדת המשיב היא כי דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות על הסף מכיוון שהוגשה באיחור ואין בנמצא טעם מיוחד הדרוש להצדקת האיחור הניכר בהגשת הבקשה. בקשת המבקש להארכת המועד להגשת הבקשה ריקה מתוכן.

גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. אין ממש בטענת המבקש כי בקשת הרשות להתגונן שהוגשה מטעם הנתבעים הערבים בצירוף תצהיר מטעמם הוגשה גם בשמו. הבקשה נעדרת כל נימוק עובדתי או משפטי שיש בו כדי להניח תשתית להגנה לכאורה העומדת למבקש. כל מהותה הינה טענות הערבים כנגד תוקפו של הסכם הערבות.

בגוף הבקשה דנן, ללא גיבוי בתצהיר, נטען מטעם המבקש כי ההלוואה שאת יתרתה דורש המשיב הועמדה לפירעון בגין חריגה קלה ע"ס 2,000 ש"ח.  מדובר בטענה שלא הונחה לה תשתית עובדתית והיא איננה נכונה. ביום 28.4.09 במסגרת הסדר חוב  העמיד המשיב למבקש לבקשתו הלוואת הסדר חוב ע"ס 155,000 ש"ח. בהתאם לתנאי ההסכם רשאי המשיב להעמיד לפירעון מיידי את ההלוואה שעה שהלווה איננו עומד בהתחייבויותיו. מעיון בדפי החשבון שצורפו כנספח ג' לכתב התביעה עולה כי החשבון חויב בגין שיקים שחזרו ללא כיסוי והחשבון חרג ממסגרת האשראי שהוקצתה. נכון ליום 11.8.10 היה סכום הפיגורים בהלוואה 14,551 ש"ח. כל דרישות המבקש להסדיר את החוב לא נענו. מכאן שאין מקום לטענה לפיה ההלוואה הועמדה לפירעון עקב חריגה קלה.

מכל הטעמים הנ"ל דין הבקשה להידחות.

לאחר שבחנתי טיעוני הצדדים אני דוחה הבקשה. לכתב התביעה צורפו מסמכים כדלקמן: מסמכי פתיחת חשבון ותנאים כלליים לניהול החשבון, דף חבויות לקוח, טבלת שיעורי ריבית, דפי חשבון לתקופה שמיום 2.5.10 ועד 3.8.10, כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה ע"ס 155,000 ש"ח לפירעון ב - 60 תשלומים למטרת "כיסוי מינוס" - מסמך מיום 28.4.09 בחתימת כל הנתבעים, דף גילוי מידע לערבים - הנתבעים 2 ו - 3 - במסגרתו נרשם מידע כי "ללקוח קיימות החזרות שיקים - 8, נכון ל - 28.4.09".

כמבואר לעיל הוגשה ב - 20.10.10 בקשת רשות להתגונן כנגד התביעה. אכן בכותר לבקשה נרשם כי היא מוגשת על ידי דבאח מוחמד ואח' שהוגדרו כ - "מבקש". בסעיף 1 לבקשה נרשמה בקשה לגילוי ועיון במסמכים כדלקמן: תאריך חתימת הערבות, מצב חשבון החייב בזמן החתימה, מסמכים בדבר גילוי נאות לערבים במידה ויש, מסמכי קבלת הלוואות ונתינתן בזמנים הרלוונטיים לנתבע 1.

בסעיף 2 בבקשה מבוקש לסלק התביעה על הסף.

בסעיף 3 לבקשה מבוקשת רשות להתגונן.